לא פעם במהלך קבלת לקוח חדש שהעלה את השאלה האם העובדה שנכס רשום רק על שמו של אחד מבני הזוג מבטיחה את הבלעדיות שלו על הנכס מניח הלקוח שהעובדה שדאג לא לשתף את בן הזוג השני מונעת טענות לבעלות משותפת.
אך לא כך הדבר.
הכללים לקביעת שיתוף בנכסים בין בני זוג קבועים בחוק יחסי ממון בין בני זוג שחל על יחסי המון בין בני זוג שנישאו לאחר חקיקתו (להלן: החוק) וכן בפסיקה העניפה שהתפתחה מאז חקיקתו.
על פי החוק באין הסכם ממון חתום ומאושר כדין (בדרך כלל אישור בית המשפט) חלה חזקה לפיו כל רכוש שנצבר במהלך הנישואין אם נרשם על שני בני הזוג או אפילו רק על אחד מהם הוא רכוש משותף.
סעיף 5(א) לחוק קובע כי עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. ס"ק 1 לסעיף זה קובע כי נכסים שהיו לב הזוג טרם הנישואים או שהתקבלו במתנה או בירושה, לא יאוזנו במסגרת החוק וישארו בבעלות בן הזוג שהם רשומים על שמו.
על פי סעיף 9 לחוק אין די בראיה על היות נכס בבעלותו והחזקתו של בן ו/או בת זוג בזכויות בנכס כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש להוציא נכס זה מכלל הנכסים שיש לאזן שווים בין בני הזוג.
כאשר הצדדים אינם חותמים על הסכם יחסי ממון מראש חל עליהם המנגנון הקובע בסעיף 3 לחוק - חלוקה שיוויונית של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהוחרגו מהחלוקה מכח החוק או מכח ההסכמה.
אלא שניתן להוכיח כי הסייג המפורט בסעיף 5(א)1 לחוק אינו חל על הנכס הגם שהיה בבעלות בן הזוג לפני הנישואין או ניתן במתנה או התקבל בירושה.
העמידה בנטל ההוכחה צריכה להתבטא במספר מישורים. על בן הזוג הטוען לזכויות בנכס צריך להכיח שהיה שותף לו ואת השותפות מוכיחים על פי תנאי הפסיקה.
שיקול חשוב שעל בית המשפט לשקול בעת העלאת טענה בדבר שיתוף בנכס מוחרג היא משך שנות הנישואין. ככל שבני הזוג חיו יחדיו כבני זוג משך זמן ארוך יותר, ככל שיקל לקבוע כי חל שיתוף בנכס שרשום רק על שם אחד מהם.
סממן נוסף לכך שישנו שיתוף בנכס יהיה בכך שהנכס הגיע לידי אחד מבני הזוג במהלך חי הנישואין. נכס שהיה בבעלות בן הזוג לפני הנישואין, יקשה על החלתו במסגרת השיתוף שבין בני הזוג.
עוד תבחן השאלה האם מדובר בנישואין ראשונים של בני הזוג. כי אם מדובר בנישואין שניים או יותר יהיה קל יותר לבן הזוג שהוא הבעלים הרשום לטעון שביקש להפריד את הנכס מהשיתוף עם בן הזוג הנוכחי.
עוד יבחן אורח החיים של בני הזוג - "עצם החיים במשך תקופה ארוכה תחת קורת גג משותפת , אורח החיים שהתאפיין בשיתוף בכל הנוגע לנכסי המשפחה האחרים (מכוניות, חשבונות בנק), השקעת מאמץ משותף ומשאבים משותפים באחזקת הנכס ופיתוחו במשך שנות המגורים הרבות בו – כל אלו גוברים על העובדה – הניצבת לעצמה – כי בחילת חיי הנישואין נפלה עיקר המעמסה ברכישת הדירה על אחד מבני הזוג". שמגר, ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פד"י מח(3) עמ' 685 .
בית המשפט גם יבחן את השאלה האם נטל התובע חלק במאמץ המשותף ? -האם פרנס מכספו את המשפחה, והאם השאיר כספים פנויים לבן הזוג השני כך שיוכל לרכוש את הנכס. האם ערב כספים משלו בנכס שנרכש לטובת בן הזוג שעל שמו הוא רשום.
עוד תהיה חשיבות לשאלה האם צברו בני הזוג נכסים משותפים במהלך חייהם. באמצעות תשובה לשאלה זו יעזר בית המשפט בקובעו האם היה מאמץ משותף או לא.
גם לשאלה אם הנכס נשוא התביעה הינו גם בית המגורים של הצדדים ומשפחתם. שאם כן, הרי יש בכך חיזוק לטענה כי הוא נכס משותף ובלבד שהתשובות ליתר השאלות מלמדות כך.
קריטריון נוסף שנקבע בפסיקה עוסק בשיפוצו של הנכס להשבחתו. האם התובע לקח בכך חלק, האם ראה בנכס נכס שלו ושל בן זוגו - מה השקיע ? כיצד ? עד כמה היה מעורב ? וכששופץ הנכס האם השיפוץ והתכנון, המאפיינים של הנכס, עוצבו כולם אך ורק ע"י הבעלים הרשום ? אם לא, יהיה בכך כדי לחזק את הקביעה שהיה שיתוף.
האמור לעיל הוא בתמצית רשימת התנאים לקביעה כי נכס שרשום רק על שם אחד מבני הזוג שייך בכל זאת גם לבן הזוג השני.
משרדינו טיפל במספר מיקרים כאלו.
באחד המקרים יוצאים הדופן הגישה לקוחה של המשרד תביעה באמצעות המשרד לפיה, הסכם גירושין שחתמה עם גרושה בטל משום שבעלה הסתיר ממנה נכסים שרשם על שמו בלבד והיא זכאית למחצית ערכם של הנכסים שהוסתרו.
ההסכם אכן בוטל והאישה זכתה למחצית ערך נכסים בשווי עצום.
במקרה אחר שנפסק בשנת 2016 נקבע ע"י בית המשפט לענייני משפחה כי וילה שנרשמה על שמה של האישה והייתה מתנה שנתנה לה ע"י הוריה, מהווה לק מרכוש משותף של בני הזוג שהבעל זכאי למחצית מערכה.
כמו בכל עניין, אין די בקריאת הסיכומים לעיל ורצוי להתקשר למשרד ולתאם פגישה לצורך קבל יעוץ או ייצוג.